"סיפור רפאים" (A Ghost Story), ביקורת

תמונה קשורה

הסרט הזה הוא נס, וכמו כל נס, צריך לספר את הסיפור שלו כך שהוא לא יישכח ויעלם, שאנשים ידעו על קיומו וידברו עליו לאורך השנים. "סיפור רפאים" (A Ghost Story) הוא סרט שמגיע אחת לכמה זמן וכשסרט כזה מגיע צריך לברך את עשייתו ולנסות להעביר אותו הלאה לכמה שיותר אנשים, למרות שאל הרוב הגדול של הקהל הוא לא ידבר. אבל את הצופים שהסרט הזה כן יתפוס, הוא יתפוס חזק ולא יעזוב ויישאר אצלם בראש במשך ימים אחרי הצפייה, ימלא את הלב במעין שילוב לא הגיוני של פחד ורוגע, אהבה ותחושת ריחוק.

את "סיפור רפאים" הגה וביים דיוויד לאורי, שפרץ לתודעה עם יצירת הביכורים שלו משנת 2013, "נאהבים מחוץ לחוק", גם הוא בכיכובם של כוכבי סרטו הנוכחי – רוני מארה וקייסי אפלק. הוא נגנב בידי דיסני כדי לעשות את העיבוד מחדש ל"חברי הדרקון אליוט", הפעם בלייב-אקשן, בשנה שעברה, והצליח להכניס המון יופי ורגש לסרט אולפנים שמאלצי שהיה עובד הרבה פחות טוב אצל יוצר אחר. לאורי השתמש בכספים שגייס מעבודתו עם דיסני כדי להביא לחיים את "סיפור רפאים", שהופק בתקציב זעום עד כדי בלתי נתפס במונחים הוליוודים, של 100,000 דולרים.

קשה לדבר על הסרט המהפנט הזה מבלי לגלוש לספוילרים, אבל אני מבטיח שלא יהיו כאלה, כי זה סרט שצריך לחוות ביד ראשונה ובלי שום ידע מקדים. אתן תקציר קטן, אבל אבקש מכם פשוט לראות אותו בלי לקרוא שום תקציר או לראות שום טריילר.

"סיפור רפאים" עוקב אחרי בעל (קייסי אפלק) ואישה (רוני מארה) המתגוררים בבית קטן אותו הם מתכננים לעזוב. יום אחד, נהרג הבעל בתאונה ממש מחוץ לבית הפרברי. רוחו של הבעל ממשיכה לרדוף את הבית בו התגורר הזוג הנשואי.

תוצאת תמונה עבור ‪a ghost story‬‏

דיוויד לאורי מאמץ עבור "סיפור רפאים" שפה קולנועית מרתקת שכדאי להתעכב עליה. הוא מצלם את הסרט ביחס ממדים של 1:33:1 ונותן לסרט מראה של תמונה מרובעת ולא רחבה ובעצם כולא את הצופים יחד עם רוחו של הבעל בבית אותו הוא לא יכול לעזוב. השפה הקולנועית הזו נותנת לסרט הרגשה בלתי נגמרת של קלסטרופוביה מחניקה. לאורי וצלמו אנדרו דרוז פלרמו מוסיפים על יחס המסך הזה צילום פיוטי ויפיפה, שמייצר ניגודיות בין הרגשות שהקהל חווה. מצד אחד, הרגשת המחנק של המסך יחד עם המסע שעוברת הרוח, ומצד שני היופי הנקי של הצילום. שני הדברים האלו משחקים לטובת הסרט לאורך כל אורכו.

הבמאי הושווה בסרטו הראשון לטרנס מאליק, בעיקר בסגנון הצילום והדרך בה ניגש לעשיית הסרט, ואחרי שנטש את הסגנון הזה בסרטו הקודם, "חברי הדרקון אליוט", הוא חוזר ומרחיב אותו בסרטו החדש. ההבדל בין שני היוצרים הוא שמאליק נטש כל מחויבות לספר סיפור קוהרנטי ומתעסק בעיקר בצילום שחקנים מפורסמים ויפים בשוטים מהממם ומהירים שלרוב לא מתחברים ביחד. לעומתו, לאורי מצלם את סרטו באיטיות ובשקט – השוטים שלו ארוכים ולא ממהרים לשום מקום, ולמרות שרוב הזמן כולם שותקים ורק ברגע מתנגנת מוזיקה קסומה, יש כאן סיפור ומסרים ברורים, שצריך לקדם, כך שלאורי לא נופל למניירות בימוי ומספר את הסיפור שיש לו ספר דרך השפה הקולנועית המיוחדת שפיתח עבור הסרט.

"סיפור רפאים" מקפל בתוכו לא מעט נושאים ששווה להתייחס אליהם, ואחד העיקריים שבהם הוא הזיכרון. בשתי סצינות מפתח הוא מבהיר לצופים כמה עניין הזיכרון הוא חלק מהותי מהיצירה וממשיך להתעסק בזה עד לסוף המנצח. כמובן שעניין האובדן הוא חשוב פה ונושא מעגליות החיים – ולא פחות חשוב מזה המוות – גם נוכחת מאוד. לאורי מכניס גם את סיפור הבית והזוג הנשוי בכל מני שלבים לא צפויים וכך מייצר מארג סיפורי שלם.

הסרט בקלות יכול היה ליפול למלכודות בנאליות ולהפוך לעוד סרט עם שטיק – הפעם זה קייסי אפלק בתור רוח רפאים שלאורך רוב הסרט לבוש בסדין עם חורים לעיניים. אבל דיוויד לאורי מצליח לייצר כאן סרט מקורי ומבעית, שלמרות שהוא לא סרט אימה, הוא לא מפסיק להפחיד אותך ברעיונות שלו ובאניגמטיות שלו. במקום מסוים עוסק כאן לאורי בהיווצרותה של רוח רפאים הרודפת בית, ולראות את הסיפור מנקודת המבט של הרוח זה מרענן ומרתק.

את "סיפור רפאים" הפיצו בארצות הברית חברת A24, שכבר שנים מפיקה ומפיצה סרטים עצמאיים מרתקים, שאחד מהם הוא אף זוכה האוסקר הטרי בפרס הסרט הטוב ביותר ("אור ירח"). הם לוקחים סיכון עם סרטו של לאורי, יצירה איטית וכמעט חסרת מלל שבאופן ברור תדבר לפלח מסוים של קהל, אבל זה רק מוכיח את חשיבותה של החברה הנהדרת הזו. רק השנה הם מוציאם תחת ידם עוד שני סרטים מדוברים מאוד – "פרויקט פלורידה" של שון בייקר ו"להרוג אייל קדוש" של יורגוס לנטימוס.

תוצאת תמונה עבור ‪a ghost story‬‏

"סיפור רפאים" מתהדר במוזיקה נהדרת מאת דניאל הרט, ששיתף פעולה עם דיוויד לאורי על שני סרטיו הקודמים. הוא יוצר כאן פסקול ממכר במסתורין שלו שמתחבר כל-כך יפה לתמונות המוצגות על המסך. לאורי משכיל להשתמש במוזיקה כמעט בכל רגע, כך שגם ברגעים ארוכים של חוסר מלל מאת הדמויות היצירה עדיין מלאה באודיו של קסם.

כפי שציינתי בהתחלה, "סיפור רפאים" הוא נס. נס שעשו אותו ונס שאפשר לראות אותו, והנה אני מנסה להעביר אותו הלאה. ככה זה שאלי הקולנוע נותנים את אישורם ליצירת סרט חד-פעמי, דווקא ממקום כל-כך פשוט. סרט קטן ועצמאי שנעשה בתקציב זעום, עם שחקן שלובש על עצמו סדין, עם שוטים מלאי שקט אבל מפוצצים בעצמה קולנועית וסיפור על אדם אחד, אשתו והבית שהוא לא רוצה לעזוב – אבל בעצם על חווית החיים, והמוות, כולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s