"פיגומים", ביקורת

"פיגומים" הוא סרטם של שני אנשים שהחיבור ביניהם גם מתניע את עלילת הסרט על המסך וגם מאחוריו. מתן יאיר, הבמאי-תסריטאי, כתב את התסריט לסרט על סמך חוויותיו כמורה בתיכון ובחר לספר את סיפורו, הספק בדיוני ספק אמיתי, של אחד מתלמידיו – אשר לקס. אשר מגלם בסרט דמות הנושאת את שמו שמטשטשת את הגבולות בין הדמיון למציאות. הקשר של השניים, מחוץ למסך, הוביל לעשייתו של הסרט העוצמתי הזה, והקשר שנרקם על המסך בין אשר לבין דמות מורהו בסרט – שהיא מעין גרסה של יוצר הסרט – מכניסה את הסרט להילוך גבוה.

"פיגומים", כאמור, עוקב אחרי דמותו של אשר לקס, תלמיד תיכון בכיתה י"ב, שהוא ההגדרה של תלמיד בעייתי. הוא מפריע בשיעורים, מבלה המון בחדרה של המנהלת ונגרר לקטטות. אביו, מילו (יעקב כהן), לא מודאג ורואה בחינוך הבית-ספרי כדבר משני לעומת העסק המשפחתי – פיגומים. הוא רואה באשר את ממשיכו ויורשו והוא רוצה לחנך אותו בדרכו שלו. אשר מתחיל לראות דברים קצת אחרת בעקבות שיעורי הספרות עם המורה רמי (עמי סמולרצ'יק), שמתנהג בפתיחות עם תלמידיו ובוחר בגישה שונה לחינוך.

הסרט הוא תמונה כואבת של נער שנקרע בין שתי דמויות מפתח גבריות בחייו, שכל אחד מושך אותו לכיוון אחר. מצד אחד, אביו הוא הדמות הדומיננטית ביותר בחייו, המון בעקבות הסיבה שאמו עברה להתגורר בבית-שאן עם בן-זוגה החדש, ואשר נשאר לגור עם אביו. מילו נוהג בבנו ביד קשה ולא מפחד להיות אלים כלפיו, לא רק פיזית. הוא לאורך כל הסרט מדגיש בפני בנו את חוסר החשיבות של בית-הספר ומכניס לראשו את השקפת החיים שלו. אשר תחילה נותן לאביו לסחוף אותו, אך כשהוא מתחיל באמת לפקוח את עיניו בשיעוריו של רמי, הוא מגלה דרך אחרת. הוא מבין שאפשר לשאול שאלות ולמחות על המצב הקיים, שיש דרך אחרת שאפשר ללכת בה. רמי הוא לא דמות המורה האידיאלית וברור לנו מתחילת הדרך שהוא מגיע עם המון מטען לעבודתו, אבל בדרכו הוא מצליח להצית אש אצל אשר.

"פיגומים" הוא גם מראה למשרד החינוך ולדרך בה הדברים מתנהלים במסדרונות של לא מעט מבתי-ספר בארץ. זה מתחיל בדרך בה תופסים המורים את תלמידיהם, אבל זה לא נגמר שם. אשר נמצא במשך רוב הסרט במלחמה אישית כנגד המערכת שהוא תופס כעקומה, וברור לנו שלמרות שהוא בוחר בדרכים לא הכי נכונות לגשת אל המצב, שהצדק נמצא עמו. לדוגמה, אשר מרגיש פגוע כאשר הוא חוזה בשיעור כיפי ונינוח שמעביר רמי לכיתה אחרת בספרייה, ושואל למה הוא לא יכול לעשות גם לכיתה שלו משהו כזה, זה מגיע עד לכדי איום פיזי של ממש ולמתח עצום בין השניים. אבל משם מתחילה מערכת היחסים בין השניים, שגם היא לא הולכת בדרכים הקונבנציונליות ועושה משהו אחר לגמרי.

מתן יאיר מצליח בסרטו הראשון להרכיב פאזל סיפורי יפיפה עם תסריט נבון שעמוס בדמויות שמרגישות בשר ודם, מצבים שמרגישים אותנטיים ומערכות יחסים בנויות לעילא. "פיגומים" מצליח בשעה וחצי לעשות מה שסרטים אחרים לא מצליחים לעשות בשלוש שעות והכל עם בחירות חכמות של אירוע רודף אירוע. יאיר לא מפחד לגעת בנקודות רגישות שלפעמים נשארות מוסתרות מאחורי הווילון והדמות שהוא ואשר לקס בונים היא כמו פצצה מתקתקת של רגשות, ומרגישים את זה בכל פריים. הוא טומן בתוכו המון רגשות שהוא לא יודע איך לתעל, ואף-אחד לא נמצא שם כדי להסביר לו ולהדריך אותו, אז רוב הזמן הוא בוחר בדרכים היחידות שהוא מכיר, למרות שהוא מבין שהן לא נכונות.

ל"פיגומים" יש מראה אסתטי נהדר שמגיע מצילום ריאליסטי משובח. הצלם הפולני ברטוש ביאניק מצלם את אשר מקרוב ולא עוזב אותו, הוא תמיד נשאר קרוב לאירועים, אבל לא הופך את זה למופע של רעידות וחריקות. הסרט נראה פשוט מעולה.

מתן יאיר מלהק ל"פיגומים" שחקנים שהם רובם לא מקצועיים וחלקם הם אף תלמידיו לשעבר, כמו אשר. זה תורם להרגשת האותנטיות החזקה של הסרט וכל חבריו של אשר, גם אם לרוב הם חסרי שם, מרגישים כמו דמויות אמיתיות שאפשר להתחבר אליהן. הכוח הגדול ביותר של הסרט מגיע מההופעות של שלושת השחקנים הראשיים – אשר לקס הוא ללא ספק ההפתעה הגדולה של השנה ונותן בסרט את אחד התפקידים הגדולים של השנה בקולנוע הישראלי. הוא אמנם מגלם ורסיה של עצמו בסרט, אבל הוא מגלה חכמה עצומה בכל הבחירות שהוא עושה. יש בו כל-כך הרבה כאב, ורואים את זה גם בסצינות השקטות יותר וגם באלו שהוא מתפוצץ ומוציא הכל החוצה. גם יעקב כהן עושה עבודה נהדרת בתור אביו של אשר, עם הופעה מאיימת וחזקה. עמי סמולרצ'יק, שזכה בפרס אופיר לתפקיד משנה עבור סרט זה, מוכיח שלפעמים יש זכיות מוצדקות בפרסים, והאמינות שלו בתור רמי המורה היא חלק גדול מהצלחתו של הסרט. השילוב בין סמולרצ'יק ללקס הוא ענק.

"פיגומים" טומן בחובו המון רגעים לא פשוטים, בעיקר כאשר אשר נותן לתסכול שלו להתפרץ. אי-אפשר שלא להיות בצד שלו ולהזדהות עם הכאב שלו, ולרצות לצעוק ולקלל יחד אתו. בשילוב עם רגעים יפים של חסד ועשייה קולנועית מדויקת מצליח סרטו של מתן יאיר להיות אחד מהסרטים הישראליים היותר מוצלחים של העת האחרונה. זה סרט שצריך ללכת ולחוות, את הכאב הכנה שלו והעצב החשוף שלו, להריח את אבק השריפה שבאוויר ולספוג עוד קפיצת מדרגה לקולנוע שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s