"47 מטר", ביקורת

סרטי הכרישים היו אתנו מאז ומעולם, אבל נראה שתת-הז'אנר הזה חווה מיני רנסנס בשנתיים האחרונות. בשנה שעברה הגיח משום-מקום הסרט "מים לא שקטים" (The Shallows), בכיכובה של בלייק לייבלי ("אחת שיודעת", "גרין לנטרן") ובבימויו של ז'אומה קולייט-סרה ("נון-סטופ") והפך ללהיט קטן כשגרף כמעט 120 מיליון דולר בקופות מתקציב של 17 מיליון. עכשיו מגיע לבתי הקולנוע סרט כרישים נוסף שהצליח להכניס סכום יפה מאוד (53 מיליון דולר) ושנעשה בתקציב זעום (5 מיליון) – "47 מטר" (47 Meters Down). ההצלחה של הסרט הביאה לאישור לסרט המשך, שלפי הדיווחים ייקרא "48 מטר" ועתיד לצאת בשנת 2019.

"47 מטר" נסובב סביב שתי אחיות – ליסה (מנדי מור) וקייט (קלייר הולט) שמבלות בחופשה במקסיקו. ליסה מגלה לאחותה כי הביאה אותה לטיול לא בגלל שבן-זוגה, סטיוארט, עובד, אלא כי זה נפרד ממנה בטענה שהיא "משעממת". קייט מחליטה להוכיח את האקס על טעותו ומוציאה את ליסה לחגוג. במסיבת רחוב בעיר הן פוגשת שני מקומיים שמשכנעים את האחיות לבוא לצלול בכלוב עם כרישים. עד כאן הכל בסדר. הבעיות מתחילות כשהחבל שמחזיק את הכלוב יחסית קרוב לפני השטח – נקרע.

את "47 מטר" ביים וכתב במשותף הבמאי הבריטי יוהאנס רוברטס, שזוהי הצלחתו הגדולה הראשונה בקריירה. מאז סרטו הראשון בשנת 2001 ועד סרטו החדש, ביים 7 סרטים (כולל סרט טלוויזיה), כולם סרטי אימה קטנים שלא היכו גלים. את הסרט כתב יחד עם ארנסט ריירה, שעבד איתו גם על סרטו הקודם, The Other Side of the Door.

לזכות הסרט צריך להגיד שהוא לא מרגיש כאילו נעשה בסכום כזה זעום, במונחים הוליוודים כמובן. העשייה הקולנועית שלו היא לא רעה בכלל ורוברטס והצלם שלו, מארק סילק, שזהו סרט הקולנוע הראשון שהוא מצלם, אבל עבד בתור צלם סצינות המתרחשות מתחת למים בלא מעט סרטים, מצליחים לייצר תחושה של קלסטרופוביה באופן אפקטיבי. האחיות נמצאות עמוק במים ובתוך כלוב, ככה שהפרמיס לבד מגיע עם המון קלסטרופוביה, אבל הבמאי והצלם מצליחים לקחת את הנחת היסוד ולבנות עליה עם עשייה חכמה. גם הכרישים, כשהם מופיעים, נראים טוב למדי והנוכחות שלהם מפחידה.

לרעתו של סרט, צריך לציין שלא רק שהוא לא כזה מפחיד, גם כשהוא כבר נכנס לתוך נבכי האימה והמתח, הוא פשוט לא מספק. העשייה הקולנועית הטובה לבד לא יכולה להציל סרט, והכתיבה הרדודה מייצרת חוסר חיבור רגשי לשתי הדמויות הראשיות. ליסה וקייט הן דמויות בנאליות שלא מקבלות שום סיפור רקע חוץ מזה שחבר של ליסה חושב שהיא משעממת ושליסה מקנא באחותה כי היא יוצאת למסיבות ומטיילת בעולם. אני מצטער, אבל זה פשוט לא מספיק. סרטי אימה חוזרים על הטעות הזו שוב ושוב, יצירת דמויות שטוחות וחסרות סיפור רקע שמייצרות ניתוק ביניהן לבין הצופים. כך קורה שהצופה לא מרגיש אמפתיה כלפי הדמויות, וזה מרחיק את הצופה מכלל היצירה. רוברטס מצליח לביים רגעים אפקטיביים של מתח, אבל הדמויות שלו הן חסרות חיים ורק ממלאות משבצת, כך שקשה להיות בתוך הסיפור שלהן.

אבל לא רק הדמויות והמניעים שלהן לא ברורים (כמו העובדה שליסה היא ברגע אחד משעממת ולא רוצה לעשות כלום ומיד אחר-כך רצה למסיבה המונית, רוקדת עם בחורים וקופצת לכלוב בים), אלא גם המצבים עצמם אליהם נקלעות הדמויות הם לא ממש אפקטיביים. זה מובן שלסרט היה תקציב נמוך, אבל בסרט כרישים צריך שיהיו כרישים ליותר ממספר דקות בודדות. כשהם כבר מגיעים, זה לרגע אחד ואז מיד הולכים. זה מייצר תחושה של חוסר אמינות, הרי שתי האחיות נמצאות שם כצאן לטבח, ומדממות. אבל הכרישים לא מגיעים. אני לא מומחה לכרישים או משהו, אבל נדמה לי שבמקרה זה, במקום בו יש כרישים שכבר נמצאים בסביבה, הם היו מגיעים מהר יותר ומסיימים את העבודה ולא מוותרים כל-כך מהר.

מנדי מור וקלייר הולט שתיהן לא מאוד מוצלחות. קראתי בלא מעט אתרים אחרים שבחים על הופעתה של מור, אבל אני חייב להודות שראיתי בהופעתה אובר-משחק והיא הייתה בלתי נסבלת. אנשים במצב כמו שתי האחיות צועקים ומתלוננים, ברור, אבל גם לצעוק ולהתלונן יש דרך, ומור לא שכנעה אותי. קלייר הולט נותנת הופעה די שטוחה ולא עושה הרבה מעבר.

צריך בכל זאת לציין לטובה את ה-20 דקות האחרונות של "47 מטר", שבעיניי הצליחו להתעלות מעל השעה הראשונה והמאוד פושרת ולהפוך לסרט אימה-מתח אפקטיבי למדי. אני לא ארחיב בנוגע למה שקורה, רק אגיד שהכל הופך למפחיד ומסוכן יותר והעשייה הקולנועית של רוברטס מעלה הילוך כאן ויוצרת מיני-סרט שעובד טוב בהרבה יותר מהסרט הכולל בו הוא מתקיים. אבל בסופו של דבר, זוהי יצירה לא מספקת, ואחרי "מים לא שקטים", שאמנם לא היה יצירת מופת, אבל כן היה מוצלח ואפקטיבי, "47 מטר" הוא מאכזב בתור להיט הכרישים של השנה. הדמויות השטוחות, ההופעה המוגזמת של מור וחוסר המתח לאורך רוב הסרט הופכים אותו לסרט שבסופו של דבר, לא מספק את הסחורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s