"ליידי בירד", ביקורת

לסרטים כמו "ליידי בירד" (Lady Bird), סרטה הראשון כבימאית לבדה של השחקנית-תסריטאית גרטה גרוויג, יש לכאורה יתרון על שאר הסרטים – שכן זהו סרט קטן שמגיע למסך לכאורה ללא הרבה ציפיות ומבלי שאנשים אוכלים ציפורניים לקראתו. אבל בכל שנה יש סרט אחד, כמו "ליידי בירד", שמתעלה על אחיו ואחיותיו בקולנוע העצמאי והופך לא רק לסרט מדובר ואהוב ביותר, המחובק על-ידי המבקרים והקהל כאחד, אלא גם לשחקן משמעותי באוסקר. כך קרה שהיתרון של "ליידי בירד" הופך במידת מה לחיסרון – כעת אנשים יגיעו אל הסרט הקטן הזה, שאכן הפך למיני תופעה, למועמד עתידי לאוסקר וכזה שהחזיק בציון מושלם באתר עגבניות רקובות, עם מערך ציפיות שיכול למוטט את הסרט. המזל הוא, ש"ליידי בירד" הוא סרט מופלא שאני כבר עכשיו מסמן לי בכוכבית גדולה מאוד לקראת סיכום השנה הבאה.

גרטה גרוויג היא פרצוף מוכר לחובבי הקולנוע האמריקני העצמאי, מעין נסיכת אינדי, שעבדה עם כמה מהשמות המוכרים בזרם הספציפי הזה, כמו האחים דופלאס וג'ו סוונברג (עמו גם ביימה במשותף את הסרט Nights and Weekends), והגיעה לשיא כשהכירה את הבמאי האהוב עליי במיוחד נואה באומבך, אצלו היא שחקה בשלושה סרטים וגם כתבה עמו את שניים מסרטיו הטובים ביותר – "פרנסס הא" ו"מיסטרס אמריקה". "ליידי בירד" הוא ללא ספק הפרויקט הראשון שהוא אך ורק שלה, שהיא כתבה וביימה לבדה, והפעם היא גם משאירה את עצמה מאחורי המצלמה ונותנת את הבמה לסירשה רונן.

הסרט עוקב אחרי נערה בת 17 בשם כריסטין (רונן), המבקשת מסובביה שיקראו לה ליידי בירד, אשר גדלה בסקרמנטו, קליפורניה, בתחילת שנות האלפיים. היא לומדת בבית-ספר קתולי ומנהלת מערכת יחסים סבוכה עם אמה (לורי מטקאלף), ומנווטת בין חברתה הטובה ג'ולי (ביני פלדסטין), אהבות ראשונות, לימודים והמצב הכלכלי הלא פשוט בביתה.

לכאורה ועל הנייר, "ליידי בירד" הינו סרט תיכון-התבגרות טיפוסי, העוקב אחרי נערה קצת קוורקית עם נטייה לאומנות ואובר-דרמטיות שעוברת חוויות פשוטות אך משנות חיים בעוד היא מתכוננת לשלב הבא בחייה (במקרה הזה, אוניברסיטה). אבל המקרה של סרטה של גרוויג הוא הכי רחוק מטיפוסי. "ליידי בירד" נהנה לא רק, אבל בעיקר, מכתיבה חכמה, מדויקת ומלאת ניואנסים של גרוויג, שמזריקה לסרט המון רגעים מלאים בקסם אנושי, שהופכים את הסרט ליצירה כנה ורגישה. גם כשנראה ש"ליידי בירד" עומד ללכת בכיוון קליאשתי של סרטי התבגרות, עם כמה מהלכים שעושה הדמות הראשית, גרוויג מצליחה להפוך את זה למשהו שהוא שלה לגמרי ונראה כל-כך אחרת מכל שאר הסרטים שעשו לכאורה דברים מאוד דומים למה שהיא עושה. היא מפסלת בחימר שהמון יוצרים שקדמו לה כבר פיסלו בו, אבל היא מצליחה לייצר ממנו משהו אחר ולא דומה לדברים שקדמו לו, למרות קווי דמיון לכאורה מאוד ברורים.

"ליידי בירד" מצליח להעביר את הצופה קשת רחבה של רגשות, והוא מלא ברגעים קומיים נפלאים לצד רגעים אנושיים ואינטימיים שלפעמים קשה להביט בהם ישירות, בין אם אלו רגעים בהם ליידי בירד מתעמתת עם אמה או רגעים בהם הנערה הצעירה מתמודדת עם נערים בני גילה ואהבה ראשונה. יש משהו שהוא לפעמים בלתי נסבל בדמותה של ליידי בירד, הנטייה שלה לאובר-דרמטיות, הנאיביות שמרגישה כאילו היא עושה בכוונה והמון התרכזות בעצמה, אבל בסופו של דבר זה מה שגורם לצופה להרגיש מחובר אליה- כי כולנו היינו ככה בגיל הזה. כולנו חשבנו שאנחנו הגיבורים של המחזה הזה שנקרא החיים, גם אנחנו רבנו עם ההורים וחשבנו שהם לא מבינים כלום, גם אנחנו חווינו כאב של אהבה ראשונה, בצורה כזו או אחרת, וגם אנחנו רק ניסינו להבין את מקומנו בעולם משוגע. זה הכוח האמיתי של "ליידי בירד", שגם כמובן מגיע מהכתיבה הסופר חכמה של גרוויג. הוא מצליח להפוך את כל הרגעים האלו לאותנטיים.

הסרט נהנה מהופעות מחץ של שתי השחקניות הנשיות הראשיות שלו, שעל שתיהן יש דיבור רציני מאוד על מועמדויות לאוסקר בפרסי השחקנית הראשית ושחקנית המשנה. הראשונה היא כמובן סירשה רונן, שחקנית נהדרת שנראה לפעמים שלא מקבלת את הכבוד לו היא ראויה. ב"ליידי בירד" היא פשוט זורחת ובונה דמות כל-כך אמיתית שזה כואב. ההופעה של רונן היא מלאה בניואנסים שמתחברים נהדר לתסריט של גרוויג, ובכלל ההופעה של רונן היא אמינה מאוד. הקולנוענית והשחקנית שלה יוצרות דמות עגולה ושלמה שמנהיגה את הסרט בדרכיה המעט עקלקלות, ובכישרון עצום. השחקנית השנייה היא לורי מטקאלף, המשחקת את מריון, אמה של ליידי בירד. מריון היא אישה קשת יום אבל מלאה באהבה, כפי שליידי בירד תגלה לאורך הסרט, שעובדת בבית חולים פסיכיאטרי. כפי שהאבא אומר ברגע מסוים בסרט, יש גם לאמא וגם לבת שלה אישיות חזקה מאוד, והן מתנגשות ללא הפסקה. מטקאלף גלמה בשנים האחרונות דמות אחרת של אמא דומיננטית, אבל בטלוויזיה, בסיטקום המוצלח "המפץ הגדול". מיותר לציין שב"ליידי בירד" היא לוקחת את זה צעד אחד קדימה ונותנת הופעה שמתפוצצת מכישרון ורגעים דקים ומדויקים של משחק. לראות את רונן ומטקאלף על המסך יחדיו זה פשוט תענוג.

גם שחקני המשנה בסרט הזה חזקים מאוד, כשאפשר לציין לטובה את לוקאס הדג'ס (מועמד לאוסקר עבור שחקן משנה בשנה שעברה על תפקידו ב"מנצ'סטר ליד הים"), שממשיך להוכיח שהוא שחקן שצריך לשים אליו לב, טימות'י שאלמט (משחק תפקיד ראשי בסרט נוסף שהוא מתמודד חזק לאוסקר, "קרא לי בשמך") וביני פלדסטין בתור החברה הטובה ביותר של ליידי בירד היא מעין הסייד-קייק המושלמת. גם האב, טרייסי לטס, מצליח לעשות הרבה במעט שיש לו.

אם מסתכלים על מכלול הדברים, קשה שלא להגיד ש"ליידי בירד" אכן מצטיין מול יתר חבריו. הוא סרט שכל המרכיבים עובדים בו נהדר וביחד, ויוצרים יצירה שלמה, חכמה, עדינה ורגישה. לפעמים כאשר סרטים הופכים לקונצנזוס יש נטייה לתייג אותם כסרטים שהתלהבו מהם יתר על המידה ויש צורך מידי לבוא ולצנן את ההתרגשות, אבל אני חושב שהמקרה של "ליידי בירד" הוא שונה. הוא סרט שמצדיק את ההייפ ושמצליח לזרוח חזק כל-כך שזה כמעט מסנוור. באתי אליו מוכן להתאכזב, כי אין סיכוי שהוא יעמוד בכל הציפיות, אבל לא רק שהוא עמד בהם, הוא הצליח גם, בעיניי, להתעלות על הציפיות ולהפוך לאחד מסרטי ההתבגרות הטובים ביותר שנעשו בשנים האחרונות, הכי טוב מאז "ממלכת אור הירח" שאני אוהב כל-כך של ווס אנדרסון. אז כן, "ליידי בירד" הוא סרט שיגרום לכם לצחוק ולבכות, הוא יחבק אתכם ויסטור לכם, הוא ירומם אתכם ויזכיר לכם שכולנו מרגישים אבודים בעולם, הוא סרט שעושה כל-כך הרבה עם מעט ובקצת זמן. לפעמים פחות זה יותר, ובמקרה של "ליידי בירד" זה לא יכול להיות נכון יותר.

הערה: לא ברור לי מתי והאם "ליידי בירד" יופץ בארץ, ככה שהסכמתי לעצמי לפרסם את הביקורת עכשיו, גם כי לא התאפקתי מכיוון שהסרט הזה פשוט מצוין וגם כהכנה לקראת האוסקר ה-90 שיתרחש ב-4 למרץ, בתקווה שאסקר כאן בבלוג את כל השחקנים המרכזיים באוסקר הקרוב בחודש-חודשיים הקרובים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s