"הפנתר השחור", ביקורת

אחד הדברים שמארוול עושה הכי טוב זה ציד כישרונות. קווין פייגי, שעומד בראש כל היקום הקולנועי של מארוול, והצוות שלו, מוצאים כמעט תמיד את האדם הנכון לכל משימה, ובעיקר כשזה מגיע לבחירת הבמאים. האחים רוסו, במאי טלוויזיה וקומדיות בדרך כלל, הובאו לביים את סרט ההמשך ל"קפטן אמריקה" ועשו ממנו את הסרט הטוב ביותר של מארוול ועל הדרך הפכו לבמאי הבית של האולפן שבידיהם מופקדים הפרויקטים החשובים והגדולים ביותר ("מלחמת האזרחים", "מלחמת האינסוף"). ג'יימס גאן, במאי סרטי ז'אנר אינדיים נלקח לביים את אופרת החלל "שומרי הגלקסיה" ויצר לא רק את אחד הסרטים הטובים ביותר של מארוול, אלא גם הופקד על יצירת היקום האינטר-גלקטי שלהם. טייקה וואיטיטי נלקח לביים את "תור: ראגנרוק", פייטון ריד החליף את אדגר רייט ב"אנט-מן" והצליח לייצר סרט כיפי מאוד, והרשימה ממשיכה. התוספת החדשה אליה הינה ריאן קוגלר.

קוגלר ביים את סרטו הראשון וזוכה פסטיבל סאנדנס, "תחנת פרוטוויל" כשהיה רק בן 26, וכבר אז היה ברור שמדובר בכישרון עולה. הוא מיד נלקח בידי סילבסטר סטאלון לביים את הסרט החדש בסדרת "רוקי", "קריד", העוקב אחרי סיפורו של בנו של אפולו קריד, תחילה אויבו ואז חברו של רוקי בלבואה. "קריד" היה הפתעה גמורה וסרט נפלא (שגם העניקה לסטאלון מועמדות לאוסקר עבור שחקן משנה), ומארוול לא חשבו פעמיים לפני שהחתימו את אחד הבמאים הצעירים הכי חמים בשוק לביים את הסרט ה-18 במספר שלהם – "הפנתר השחור" (Black Panther).

את דמותו של הפנתר השחור הכרנו לראשונה בסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" מלפני שנתיים, שהיה בעצם "הנוקמים 2.5". שם גילינו על ווקנדה, מדינה מסתורית באפריקה שלה טכנולוגיות מתקדמות בהרבה משאר העולם והמקום היחידי בו יש ויברניום, החומר ממנו עשוי המגן של קפטן אמריקה והחומר החזק ביותר בכדור-הארץ. באותו סרט מת המלך של ווקנדה, והשטלון הועבר לבנו – טצ'אלה (צ'דוויק בוסמן). יחד עם השלטון מגיעה גם האחריות של הפנתר השחור – המגן של ווקנדה.

בסרט הסולו הראשון שלו, טצ'אלה מוכתר רשמית כמלך של ווקנדה וכפנתר השחור, ובזמן שהוא מתרגל לשלטונו עליו להתמודד עם יוליסס קלו (אנדי סירקיס), האדם היחידי שהצליח לגנוב מווקנדה ויברניום, אבל מגלה שהוא יצטרך לעשות הרבה יותר מלתפוס את הפושע, יהיו עליו להגן על המדינה שלו והאנשים הקרובים עליו ביותר בצלו של איום חדש.

"הפנתר השחור" מגיע לקולנוע בעיתוי מעניין, שכן הוא אחד הסרטים הגדולים והיקרים ביותר שנעשו עם קאסט שרובו הוא אפרו-אמריקאי ושמכיל בתוכו המון אלמנטים מהתרבות האפריקאית ושמאחוריו עומד במאי-תסריטאי אפרו-אמריקאי צעיר ומבטיח. מארוול בטחה בריאן קוגלר הצעיר עם אחד הסרטים המצופים ביותר שלהם ועם תקציב של כ-200 מיליון דולרים וכמובן שבעת יציאתו העולם געש. מצד אחד, הסרט קיבל חיבוק חם ממבקרי קולנוע מסביב לעולם, ומחזיק בציונים גבוהים ומרשימים באתרים כמו רוטן טומטוז (97 אחוזים) ומטקריטיק (88 אחוזים). מנגד, ברשת כבר עלו טרולים הניסו לפגוע באחוזי הציונים שלו ברחבי האינטרנט, כמו כן דיווחים שקריים על מהומות בהקרנות שלו מסביב לאמריקה. כמובן שאי-אפשר לשכוח ש"הפנתר השחור" מגיע לבתי הקולנוע במלאת שנה לשלטון הנשיא טראמפ וקצת אחרי שהסרט "תברח" הועמד לאוסקר בקטגוריות קריטיות ביותר, הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר, בין היתר. בין כל אלו אפשר כמעט ולשכוח מהסרט עצמו, שגם שובר שיאי הכנסות בינתיים. המזל של מארוול הוא שמדובר בחתיכת סרט מעולה.

ריאן קוגלר ממשיך להוכיח עד כמה הוא במאי נבון באחד הסרטים היותר מוצלחים של מארוול. "הפנתר השחור" מצליח לתפקד גם כסרט אוריג'ין מצוין לדמות שלו, גם כהרפתקת פעולה משובחת וגם דרמה פוליטית-משפחתית לא רעה בכלל, ואת הכל עוטף קוגלר בדלי של צבעוניות מהממת. העיצוב של ווקנדה הוא לא פחות ממרשים, אבל היופי האמיתי הוא היכולת של קוגלר והצוות שלו לשלב בין החדש והישן, הקדמה והמסורת. לצד הטכנולוגיה הכבדה שיש לבני ווקנדה, הערים עם גורדי השחקים והחלליות, הסרט גם נותן לא מעט נפח להדגשת המסורת שלהם, עם צילומים של הרחובות הקטנים, התלבושות והטקסים הלקוחים היישר מן המסורת האפריקאית עליה הסרט נשען.

באחת הסצינות הגדולות של הסרט, בזמן פעולה חשובה בקזינו בדרום-קוריאה, מצליח קוגלר להעביר בדיוק את זה בסיקוונס אקשן מרהיב אחד. הוא מלביש את אוקויה, נקייה וטצ'אלה, הווקנדים היחידים במקום, בצבעים מסורתיים שהולבשו על בגדים מודרניים, ובזמן הקרב עצמו מראה את השוני בין שתי הלוחמות שהתלוו למלך – אוקויה, ממשמר המלך, נלחמת עם נשק מסורתי ומתייחסת לקרב כאל ריקוד, בעוד נקייה, הלוא היא מרגלת, משתמשת בכל מה שיש לעולם להציע לה- כולל רובים. קוגלר מסביר את הסצינה הזו לפרטי פרטים בוידאו הנהדר הזה.

אחת הבעיות שתמיד חוזרות על עצמן בסרטים של מארוול הינה בעיית הנבלים. כמעט תמיד בסרטים של המותג, הנבלים הם חיוורים, חסרי אפיונים אמיתיים ובעלי תכנית מטופשת. פה זה לא המקרה. אריק (בגילומו של שותפו התמידי של קוגלר, מייקל בי. ג'ורדן), הוא נבל עגול עם תכנית מוגדרת, שיודע מה הוא רוצה ומה הוא צריך לעשות כדאי להשיג את מה שהוא רוצה ועם סיפור רקע קורע לב. אריק הצליח להכניס את עצמו לפנתיאון של היקום הקולנועי של מארוול כנבל שאפשר גם להתחבר אליו ואפילו לרצות בטובתו. ומייקל בי. ג'ורדן פשוט טורף את המסך. בניית הסיפור של קוגלר ושותפו לכתיבת התסריט, ג'ו רוברט קול, היא מצוינת ונותנת מקום להמון דמויות שונות להשפיע ולהביע את דעתם, כמו כן להסביר את סיפור הרקע והמניעים שלהם.

"הפנתר השחור" מצליח לאזן בין כל המרכיבים שלו ולהפוך לאחד הסרטים הטובים ביותר של היקום הקולנועי של מארוול. בין אם זו עבודת המצלמה המעולה של רייצ'ל מוריסון (מועמדת השנה לאוסקר על עבודתה ב"פרחים בבוץ"), האפקטים המצוינים, התסריט הנבון והדמויות המשכנעות, וגם יצירת חיבור עם הדמות הראשית והעולם שלה. אבל בכל זאת, מדובר בסרט קומיקס של מארוול, וככזה הוא לא חף מבעיות. לוקח לסרט קצת זמן להתניע ולשאוב אותך אליו, נקודת מפנה קריטית אחת מוסברת באופן מאוד לא משכנע, ויש לפעמים הרגשה של דריכה במקום, אבל למרות כל אלו, "הפנתר השחור" מצליח לתת לך הרגשה של סרט חשוב וחכם יותר מקודמיו בפרנצ'ייז, והמון מזה בגלל שהוא באמת טוב וחכם יותר מרוב הסרטים שקדמו לו.

מחשבה אחת על “"הפנתר השחור", ביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s