ביקורת נטפליקס: Frankenstein's Monster's Monster, Frankenstein

מאז יצאה לראשונה בנטפליקס ב-2016 "דברים מוזרים" (Stranger Things), שחקניה הראשיים הפכו לכוכבים בינלאומיים וסחורה חמה בהוליווד. אחד מהם הוא דיוויד הארבור, המגלם את דמותו של מפקד המשטרה בעיירה הוקינס בה מתרחשת "דברים מוזרים", ג'ים הופר, שהיה עד הופעתו בסדרה המוצלחת של נטפליקס בעיקר שחקן של תפקידי משנה בסרטים כמו "הדרך לגיהנום", "סוף המשמרת", "חלון פנורמי", "נקודת שוויון" ועוד. מאז שהתפוצץ על המסך הקטן עם שאר הקאסט של "דברים מוזרים" קיבל הארבור את התפקיד הראשי בסרט הקומיקס "הלבוי" שיצא מוקדם יותר השנה וגם עומד לגלם תפקיד משמעותי בסרט הבא של מארוול – "האלמנה השחורה". קצת אחרי ששוחררה לאוויר העולם העונה השלישית והמצופה עד מאוד של "דברים מוזרים", נטפליקס שחררה גם ספיישל/סרט קצר בכיכובו של הארבור ללקוחות שלה, העונה לשם המשונה מאוד "המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין" (Frankenstein's Monster's Monster, Frankenstein).

fmmf1.jpg

אורכה של היצירה הייחודית הזו היא 32 דקות בלבד וכל כולו המופע של דיוויד הארבור. הארבור מגלם בסרט הקצר שני תפקידים; האחד הוא גרסה מסוימת של עצמו, שחקן בשם דיוויד הארבור השלישי. הארבור של הסרט מתחקה אחרי חייו של אביו, שחקן גם הוא בשם דיוויד הארבור ג'וניור, שהיה דמות אקצנטרית בזמנו ועיקר הסרט מתרחש סביב חקירתו של דיוויד הארבור הבן אל מחזה שצולם לטלוויזיה אותו ביים ובו שיחק בתפקיד הראשי אביו המנוח, "המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין", ואשר סופו היה טראגי.

הסרט הקצר הוא יציאה ייחודית בנוף הנטפליקסי. ענקית הסטרימינג אמנם כן מרבה לקחת סיכונים ומעלה לשירותה סרטים וסדרות מכל מני סוגים וז'אנרים, אבל ספיישל שכזה מעולם לא ראיתי אצלה. "המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין" הוא סרט שלא מתאים לקהל הרחב שכנראה רובו לא יבין למה הוא נכנס. מעריצים רבים של "דברים מוזרים" ייכנסו כדי לצפות ביצירה החדשה עם מפקד המשטרה ג'ים הופר, ויגלו יצירה רחוקה מאוד מהסדרה שהם אוהבים ודמות שלא דומה בשום צורה לדמות אותה מגלם דיוויד הארבור בסדרה הפופולרית. זהו סרט נישתי מאוד המרגיש כמו פרויקט תשוקתי של הארבור שבזכות הסטטוס שלו בנטפליקס הצליח למצוא לסרט, שבדרך כלל היה עושה אולי סיבוב פסטיבלים לפני שנעלם, בית חם ופלטפורמה רחבה שבזכותה הוא יכול להגיע להמון אנשים.

קל לראות מדוע הפרויקט המשונה דיבר אל דיוויד הארבור, שחקן מוכשר מאוד שעד לפני מספר שנים לא קיבל את הבמה להראות את כישוריו. בסרט זה הוא עומד במרכז העניינים, והכוח המניע של הפרויקט הוא יכולות המשחק האדירות שלו. לכאורה הארבור מגלם כאן שתי דמויות שונות מאוד זו מזו, אבל האמת היא שהוא מגלם כאן גם דמות שלישית: חלקים נרחבים מאוד מהמחזה לטלוויזיה שצילם אביו של דיוויד הארבור "משוחזרים" בסרט, ובה על הארבור לגלם את הדמות אותה גילם אביו במחזה הטלוויזיוני. כך בעצם על הארבור להיכנס לשלוש זוגות נעליים שונות: גרסה של עצמו, אביו הפיקטיבי, והדמות אותה מגלם אביו הפיקטיבי. הארבור מצליח להרשים מאוד בכל אחד מהדמויות השונות שעליו לגלם ב"המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין", והוא מראה איזה שחקן ורסיטלי ונבון הוא. לכל דמות הוא מזריק סגנון אחר לגמרי שמצליח להבדיל כל דמות אחת מהשנייה. המעברים בין היותו הוא עצמו בגרסת הסרט לאביו המלודרמטי והנפוח מרגישים טבעיים וחלקים והשניים באמת מרגישים כמו שני אנשים שונים לגמרי שבמקרה הם אב ובן בזכות כשרונו האדיר של הארבור, שמנצל לגמרי את היותו של הסרט המופע הפרטי שלו. לראות אותו מדלג בין שלוש דמויות שונות וסגנונות המשחק השונות שהוא מדביק לכל אחת מהדמויות, ועושה זאת במה שנראה כמו קלות רבה, זה פשוט כיף גדול ומייצר רעב לראות אותו בעוד ועוד פרויקטים.

אבל איך הסרט עצמו? "המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין" הוא לא יצירה טכנית מרשימה במיוחד ורוב הזמן היא מצולמת ומבוימת כמו סרט טלוויזיה, בלי שום ניצוץ או הברקה. זה כמובן במכוון, אבל חוץ מסצינות בודדות, אין בסרט שום ברק טכני שגורם להתפעלות. החוזקות של הסרט הקצר הזה הוא, כפי שציינתי, המשחק הנהדר של הארבור והכתיבה. התסריט גם הוא לא מהמבריקים שנתקלתי בהם, אבל הסרט בנוי בצורה מאוד מרשימה ובמעגלים בתוך מעגלים שמראים על תכנון ומחשבה רבים. ככל שהארבור הבן מתקדם בחקירת חייו של אביו ובעיקר הצגת הטלוויזיה שצילם לקראת סוף חייו, כך גם האירועים בתוך הצגת הטלוויזיה עצמה מגיעים לקליימקס מפתיע, ושתי היצירות השונות מאוד האלו שזזות תמיד יחד באופן שווה על שתי מסילות שונות אך צמודות, מושפעות ומשפיעות אחת על השנייה ומייצרות יצירה מיוחדת ששווה מאוד לבדוק.

fmmf2.jpg

"המפלצת של המפלצת של פרנקנשטיין, פרנקנשטיין" הוא לא לכל אחת ואחד והקצב המשונה שלו וההומור הלכאורה מביך ולא במקום שלו, לצד הקצב והאווירה  הסוריאלסטיים שלו, מייצרים יצירה מאוד ייחודית ולא קלה לעיכול, אבל כזו שאם מתמסרים אליה מגלים את חוזקותיה. מי שיצירות משונות שמרגישות לא מתאימות לשום זמן או מקום, יצירות שלא מפחדות לא להתחנף אל הקהל ומספרות את הסיפור שיש להן לספר בצורה ייחודית שלא רואים כל יום, לא מפחידות אותו, כדאי לו מאוד לבדוק את הסרט הקטן הזה, שיש לו הרבה מה להציע יחסית ל-32 דקותיו הקצרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s