"סיפור נישואים", ביקורת

ms3

נואה באומבך עושה סרטים משנת 1995, אז כתב וביים את הסרט העצמאי "בועטים וצורחים", אודות חבורת חברים שמסרבים להתקדם אחרי סיום לימודיהם בקולג'. למרות שמאז ועד לפני שבע שנים הוא ביים עוד חמישה סרטים, על אחד מהם ("חיים בין השורות") הוא אף היה מועמד לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי הטוב ביותר, וכתב שני סרטים יחד עם ווס אנדרסון ("עמוק במים" ו"מר שועל המהולל"), נראה שרק בשנת 2012 הוא באמת נכנס לתודעה הכוללת, לא רק של הקהל הרחב יותר, אלא של הוליווד עצמה. בשנת 2012, באומבך שחרר לאוויר העולם את "פרנסיס הא", סרט שהוא כתב יחד עם בת-זוגתו גרטה גרוויג, שגם מככבת בסרט. היצירה העצמאית, הקטנה והמקסימה הזו, שצולמה בשחור-לבן, הייתה לאחד מסרטי האינדי האלו שמצליחים לייצר גלים גם אצל הקהל הרחב ולקבל חיבוק חם מכל הצדדים ולהפוך ל"שיחת היום".

מאז, באומבך כתב וביים עוד שלושה סרטים, אחד מהם ("מיסטרס אמריקה") הוא שוב כתב יחד עם גרטה גרוויג. באומבך נמצא על גל מרשים במיוחד מאז 2012, ואפשר להגיד שכל אחד מהסרטים שעשה לאורך שבע השנים האחרונות היה מוצלח. בשנת 2017, באומבך עשה את שיתוף הפעולה הראשון שלו עם נטפליקס, כשהפיק יחד איתם את סרטו "סיפורי מאירוביץ'", שהיה אחד מסרטי השנה שלי באותה השנה.

עכשיו, שנתיים מאוחר יותר, חוזר באומבך לעבוד עם נטפליקס על סרטו ה-11 – "סיפור נישואים" (Marriage Story). הסרט הוצג בבכורה בסוף אוגוסט בפסטיבל ונציה, ולא אגזים אם אגיד שמאז הוא מדובר ומהולל לא ההפסקה כאחד מסרטי השנה, כמתמודד ודאי לאוסקר במספר קטגוריות וכסרטו הטוב והאישי ביותר של במאי איכותי שהחוזקה הגדולה ביותר שלו היא סרטים רגישים ואישיים.

"סיפור נישואים" עוקב אחרי סיפורם של זוג נשוי, צ'ארלי (אדם דרייבר) וניקול (סקרלט ג'והנסון), אשר מחליטים להתגרש. הוא במאי תיאטרון ניו-יורקר מוערך בסצינת האוונגרד, היא שחקנית מלוס-אנג'לס ששיחקה בסרט נוער מפורסם בצעירותה וכעת היא השחקנית הראשית בתיאטרון שלו. יש להם ילד משותף בשם הנרי (אזי רוברטסון).

הפרמיס של הסרט הוא פשוט בבסיסו. מה קורה לשני אנשים שאהבו אחד את השנייה במשך שנים, כשהם מחליטים לסיים את מערכת היחסים שלהם, שכוללת בית, עבודה משותפת וילד? איך כל האספקטים והאנשים בחייהם משתנים בעקבות ההחלטה?

"סיפור נישואים" לוקח את הבסיס הסיפורי הפשוט לכאורה שלו ועושה עמו מטעמים. באומבך לוקח את השאלות המוצגות כאן ולא רק עונה עליהן בחוכמה עדינה, אלא הופך את הסרט למעין קופסת מסתורין כזו, ובה הסיבות אשר הובילו לפרידה של שתי הדמויות הראשיות נחשפות רק בהדרגה. הסרט כל הזמן קופץ בין נקודות המבט של צ'ארלי וניקול וחושף לנו בכל רגע צד אחר לגמרי של התמונה הגדולה. המשחק בין נקודות המבט של הדמויות הוא אחד הכלים הכי מבריקים בהם משתמש באומבך על מנת לתעתע בצופיו. הוא לא מציג אף דמות כצד "הנכון" או "הלא נכון". שניהם נכונים וצודקים ושניהם לא נכונים וטועים. זה הכוח הגדול של הסרט, בהצגת שתי הדמויות באופן שווה ולא מתפשר. באומבך מחפש כל הזמן בפנס הרגשי המדויק שלו, את כל הצדדים בכל אחת מהדמויות הראשיות, לא נותן לנו לפספס דבר. אנחנו זבוב על הקיר ברגעים המשותפים והלא נעימים, עם עורכי-הדין בבית המשפט ובחדרי דיונים. אנחנו זבוב על הקיר כשכל אחד מהם נמצא לבדו, מתוסכל, כועס על עצמו ועל האדם הזה שהוא כל-כך אהב ועכשיו הוא זר עבורו. אנחנו לא עדים בסרט הזה להתפרקות נישואים, זה ממש לא הסיפור שבאומבך בא לספר. הסרט הזה מתחיל כשהנישואים של צ'ארלי וניקול כבר מפורקים, אנחנו כאן כדי לקבל תמונה של שני אנשים שלפתע נמצאים לבד ומנסים להבין את מקומם ותפקידם מחדש.

ms1

"סיפור נישואים" הוא קודם כל סרט לא פשוט בכלל לצפייה. זה סרט עצוב שיודע היטב שהוא סרט עצוב, והוא לא מתנצל על זה. להיפך. באומבך יודע שהוא מספר סיפור לא קל, והוא משתמש בכל ארסנל הכלים המשובח שהוא צבר לאורך הקריירה כדי להעביר את הסיפור הזה בלי לראות בעיניים. באומבך כבר עסק בסיפורם של זוג הורים העוברים תהליך גירושים בסרטו המהולל "חיים בין השורות", אבל ניכר כי הניסיון שצבר ויכולותיו השתכללו, כי "סיפור נישואים" נמצא בליגה אחרת לגמרי.

באומבך פותח את הסרט בוויס-אוברים של צ'ארלי וניקול המקריאים את מה שהם אוהבים אחד בשניה לרקע תמונות מחיי הנישואים, הבית והעבודה שלהם. הרגע היפה והמקסים הזה נפסק עם קאט לחדר אפרורי ובו יושבים בני-הזוג בשקט ובמרמור, ואנחנו מגלים שהם כתבו את הדברים האלו כחלק מתהליך הגירושים שלהם והם בכלל לא מוכנים להקריא את זה בקול רם (או, ניקול לא מוכנה). המעבר החד הזה הוא חץ ללב כבר בדקות הראשונות של סרט שהוא כולו חצים ללב. אנחנו מקבלים הצצה מהירה וצבעונית לחיים משותפים שנראים על פניו מאושרים ומספקים, ומיד עוברים לשעתיים פלוס של שני האנשים שחיו את החיים האלה ועכשיו כבר לא. עכשיו לכל אחד יש את הפינה המיוזעת שלו בזירת האגרוף אליה נהפכו חייהם.

סרט כמו "סיפור נישואים" יכול לעבוד היטב רק אם יש לו תסריט מבריק ועדין ושחקנים מעולים. את שניהם יש לו, ובגדול.
אדם דרייבר, שנגלה לעולם בסדרה "בנות" ו"פרנסיס הא" ומאז נהפך לאחד השחקנים העסוקים והאהובים בהוליווד, מגלם את צ'ארלי בשיא של קריירה צעירה וקצרה ומלאה בשיאים. הנוכחות של דרייבר על המסך תמיד מבטיחה משהו מיוחד, שכן הוא שחקן מיוחד עם פרסונה אדירה וכישרון עד אין קץ. אבל ב"סיפור נישואים", אולי בגלל שעבד צמוד מאוד לבאומבך בזמן כתיבת התסריט ועיצוב הדמות של צ'ארלי, הוא מביא משהו אחר לגמרי. תמיד יש משהו קצר קר בדרייבר, משהו שמוציא אותך החוצה למרות הנוכחות המהפנטת שלו. אבל בסרט הזה, הוא בונה דמות שלמרות כשליה, פגמיה והטעויות שלה, היא נגישה. זו דמות שמרגישה אמיתית ושלמה לגמרי, ודרייבר מגלם את כל הניגודים בה בשלמות. המשחק שלו נשאר עקבי ונהדר גם ברגעים הקטנים בהם המשחק כמעט ולא מורגש, וגם בקטעים בהם הוא מתפוצץ על המסך ברגעים שוברי לב שמוצגים במהלך הקראת שמות המועמדים בפרסי המשחק באוסקר.

סקרלט ג'והנסון, גם היא שחקנית נהדרת, הלכה קצת לאיבוד בעשור האחרון בתוך היקום הקולנועי של מארוול והרפתקאות אקשן ומדע-בדיוני אחרות, וגם היא נותנת, בעיניי, את ההופעה הטובה והשלמה ביותר בקריירה שלה. זה מסוג התפקידים משני הקריירה האלו, וסקרלט כל-כך מדויקת בסרט הזה, שהיא מזכירה לכולם כמה אדירות יכולות המשחק שלה. אני מאוד מקווה שהיא תקבל לפחות את המועמדות שהיא כה ראויה לה באוסקר, כי מה שהיא עושה ב"סיפור נישואים" זה משהו אחר לגמרי, ובמובן הטוב ביותר.

בכלל, הליהוק בסרט הזה הוא נהדר. לא רק אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון נוצצים, אלא גם לורה דרן בתור עורכת-דין ממולחת עושה תפקיד שרבים מדברים עליו לאוסקר בקטגורית שחקנית המשנה, ריי ליוטה גונב את ההצגה בסצינות הבודדות שלו, וכך גם אלן אלדה שמוכיח כמה הוא חסר בשוטף בקולנוע. צריך גם לציין את ג'ולי הגרטי, המגלמת את אימה של ניקול, שעושה תפקיד נהדר גם היא.

באומבך לא מתפשר רק על סרט קטן עם תסריט ושחקנים איכותיים, ובונה צוות טכני שמעניק לסרט את התחושה שמדובר כאן ביציאה אחרת של הבמאי, ביצירה הגדולה באמת שלו. רובי ראיין, הצלם שהיה מועמד בשנה שעברה לאוסקר עבור צילום הסרט "המועדפת", מוסיף רובד ועומק יפהפיים לסרט בעזרת עבודתו המצוינת. ראיין ובאומבך מצליחים לייצר לסרט תחושה של סרט אינטימי וקרוב, ועל הדרך להעניק לו כמה שוטים מרשימים שמבוססים על הרגעים האינטימיים האלו ומעצימים אותם.

בנוסף, המלחין זוכה האוסקר רנדי ניומן ("מפלצות בע"מ", סדרת "צעצוע של סיפור") מוסיף המון צבע ל"סיפור נישואים" עם עבודת המוזיקה הנפלאה שלו שמכתבת תמיד עם הרגש והטון של הסרט בכל רגע נתון. זהו פסקול רגיש מאוד שעובד היטב עם הסרט.

ms2

אני באמת אוהב את הרוב הגדול של סרטיו של נואה באומבך. אני אוהב את הדמויות שהוא יוצר ואת הלב הפועם שיש בכל סרטיו, אני אוהב את העדינות שמחביאה בתוכה תמיד רימון שמאיים להתפוצץ, אני אוהב את הופעות המחץ שהוא תמיד מוציא משחקניו (ע"ע אדם סנדלר ב"סיפורי מאירוביץ'"). אני חושב שמדובר בקולנוען חכם מאוד שמצא לעצמו נישה שהוא טוב בה, אבל כל הזמן מחפש איך לשכלל אותה ולקחת אותה קדימה. ואני חושב ש"סיפור נישואים" הוא גם בקלות סרטו הטוב ביותר של באומבך. סרטו החכם ביותר, הרגיש ביותר, השלם ביותר. סרט שנכתב בקפידה ומלא ברגעים תסריטאים מבריקים. סרט שמעביר את הדמויות, ויחד איתם את הקהל, מסע לא פשוט ומפרך בתוך נבכי הדבר הזה שנקרא "הליך גירושים", ועל הדרך נוגע בקשת רחבה של ענפים היוצאים מהעץ הזה: מה זה אומר לחיות בזוגיות, גידול ילדים, קריירה בתוך ומחוץ לחיי הנישואים, חיי משפחה מפוררים, חלומות, מאבקים נגד שדים פנימיים, הקרב על הרצון להיות בן-הזוג וההורה הטוב ביותר שאתה יכול להיות, אכזבה וכישלון פנימיים. והוא מתעסק בכל אלו בידיים של מנתח מבריק.

"סיפור נישואים" הוא הסרט שאקח איתי הלאה מהשנה הזו כנראה יותר מכל סרט אחר, כי הוא מסרב לעזוב אותי ואת מחשבותיי. אני צריך לחזור ולצפות בו ולספוג אותו שוב ושוב, אבל בינתיים לפחות, מדובר בעיניי בסרט שמסתכל לשלמות בעיניים.

מחשבה אחת על “"סיפור נישואים", ביקורת

  1. פינגבאק: סיכום שנת 2019: סרטי השנה של תרבות רעה – תרבות רעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s