סיכום העשור: סרטי העשור של תרבות רעה – חלק 1

כיצד ניגשים למשימה מוטרפת כמו לסכם את העשור בקולנוע? בחודשים האחרונים אני עובר שנה שנה ורושם את כל הסרטים שאהבתי מכל אחת במחברת אדומה קטנה ומנסה לייצר רשימה של הסרטים שעשו מבחינתי את העשור. אני מוסיף ומוחק, ואז שוב מוחק ושוב מוסיף, תמיד במרדף אחרי סרט כזה או אחר ששכחתי או שנעלם בין הכיסאות. תמיד מתלבט האם הסרט הזה ראוי יותר מהסרט ההוא. רק לאחרונה הבנתי שסיכום העשור שלי לא חייב להיות סיכום כולל ומכליל של הסרטים הגדולים של העשור, של אירועים קולנועיים כאלו ואחרים, אלא פשוט רשימה אישית, מהלב, כנה, של הסרטים שאני, רוי, הכי אהבתי בעשר השנים האחרונות.
כמו בכל רשימה מהסוג הזה, היא נתונה לדיון ולמצב הרגשי של הכותב בעת בחירת הסרטים. יכול להיות שאם הייתי עושה את הרשימה הזו לפני חודש או עוד חודש, היא הייתה נראית אחרת לגמרי. בנוסף, אף אדם לא יכול לראות את כל הסרטים, וברור לי שיש סרטים מעולים שיכול להיות שהיו נכנסים לרשימה הזו בקלות, אם רק הייתי רואה אותם. בתחילת העשור הזה עוד הייתי תלמיד חטיבה, עכשיו אני לומד באוניברסיטה. עברתי לגור עם בת-הזוג שלי, אמצנו כלבה, הקמתי את האתר הזה, וגם ראיתי סרטים, כמה שרק יכולתי. אז הנה הסרטים שהכי אהבתי, שוב, באופן אישי, בעשור האחרון.

לפני שמתחילים, הנה רשימה של 30 סרטים נוספים שאהבתי בעשור האחרון, שאולי היו יכולים להיכנס לרשימה הגדולה והסופית ביום אחר, ואולי סתם סרטים שאני פשוט אוהב ורוצה להזכיר:

"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא, "המתחזה" של בארט לייטון, "סערת רוחות" של ג'ף ניקולס, "המפגש" של דני ווילנב, "סיפור נישואים" של נואה באומבך, "מנצ'סטר ליד הים" של קנת' לונרגן, "רומא" של אלפונסו קוארון, "כוננות עם שחר" של קת'רין ביגאלו, "לינקולן" של סטיבן ספילברג, "ג'ון וויק" של צ'אד סטהלסקי, "סקוט פילגרים נגד העולם" של אדגר רייט, "קוקו" של לי אונקריך ואדריאן מולינה, "אקווהריוס" של קלבר מנדוסה פילו, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" של ריאן ג'ונסון, "פרידה" אסגר פרהדי, "דרייב" של ניקולס וינדינג רפן, "הערת שוליים" של יוסף סידר, "ג'אנגו ללא מעצורים" של קוונטין טרנטינו, "אהבה" של מיכאל הנקה, "הזאב מוול סטריט" של מרטין סקורסזה, "מי מפחד מהזאב הרע" של נבות פפושדו ואהרון קשלס, "מועדון שנות ה-80" של ג'ון קרני, "צורת המים" של גיירמו דל טורו, "דנקרק" של כריסטופר נולאן, "אמא!" של דארן ארונופסקי, "הלובסטר" של יורגוס לנתימוס, "היורשים" של אלכסנדר פיין, "רכבת הקרח" של בונג ג'ון-הו, "פטרסון" של ג'ים ג'רמוש, "פסיפיק רים" של גיירמו דל טורו, "תברח"/"אנחנו" של ג'ורדן פיל.

ועכשיו לרשימה עצמה:

30.
"כוח משיכה"  
Gravity
(אלפונסו קוארון, 2013)

30-gravity

חמשת הסרטים הראשונים ברשימה הם סרטים שעד הרגע האחרון התחבטתי האם להכניס אותם לרשימה בכלל. כל אחד מהם נכנס בדרכו ומהסיבות שלו. "כוח משיכה" היה אירוע קולנועי אדיר כשהוא רק יצא לאקרנים, חווית חלל הישרדותית מוטרפת ומהודקת של שעה וחצי, שתופסת אותך בגרון בלפיתה חזקה ולא עוזבת עד הרגע האחרון. סרט עם עשייה קולנועית לא מהעולם הזה (בדיחה צולעת, אבל לא נורא), שבאמת מרגיש כאילו צולם בחלל. "כוח משיכה" הוא הסרט שהכניס את אלפונסו קוארון לליגה של הגדולים, הביא לו אוסקר על הבימוי וגרם לכל העולם לחכות בשקיקה לסרטו הבא. עבודה של מאסטר של קולנוע שעושה קולנוע שתמיד מאתגר את החוקים. אה, וסנדרה בולוק אדירה.

29.
"צעצוע של סיפור 3"
Toy Story 3
(לי אונקריך, 2010)

29-toystory3

הסרט האחרון שנכנס לרשימה, אבל כזה שחייב להיות בה. למרות ש"צעצוע של סיפור 4", מקסים וחכם ככל שיהיה, קצת הרס את הסוף המושלם של הסרט הזה, בסופו של דבר זה לא הצליח לקחת מהכוח והרגש האדירים שיש ב"צעצוע של סיפור 3". אחרי שני סרטים ראשונים אדירים, פיקסאר הוכיחו כמה כוח יש עוד בפרנצ'ייז הזה עם לא רק סרט האנימציה הטוב של העשור (כנראה), אלא בסרט עדין ורגיש מאין כמוהו שמדבר בעצם על התבגרות, זקנה, אי-היכולת לשחרר מהעבר והפחד מהתקדמות, ועם אחד הסופים שהכי גרמו לי לבכות בעשור הזה. מופלא.

28.
"מרגרט"
Margaret
(קנת' לונרגן, 2011)

28-margaret

"מרגרט" עבר גהינום של פוסט-פרודקשן, עם מפיקים שישבו לקנת' לונרגן על הגרון והכריחו אותו לקצוץ אותו ולשנות אותו, שבעקבות המריבות האדירות האלו לקח לו שש שנים לצאת לאוויר העולם ולקהל הרחב. ואז הוא יצא, והוא כמעט ועבר מתחת לרדאר. מזל שהצלחתי לתפוס אותו, כי הקהל הרחב והמבקרים, פספסו את אחת מיצירות המופת העדינות של העשור, אודיסאה של בחורה צעירה ועמוסה ברגשות שחווה אירוע נוראי שאולי היא בכלל גרמה לו, ומנסה להתמודד עם כל זה. סרט שהייתי מוכן לראות גם גרסה של חמש שעות שלו, סרט שאם הוא היה ספר הוא היה מזכה את מחברו בפרס פוליצר. מבחינתי, הסרט הכי אנדרייטד של העשור.

27.
"סוף הסיור"
The End of the Tour
(ג'יימס פונסולדט, 2015)

27-the_end_of_the_tour

סליחה, תתנו לי לתקן את עצמי. זה הסרט הכי אנדרייטד של העשור. וזה גם הסרט שמסמל מבחינתי, יותר מהכל, עד כמה אישית הרשימה הזו. "סוף הסיור", עבור רבים מצופיו, יעבור כעוד סרט. אולי הם יאהבו אותו, אולי לא. אני לא חושב שהוא נכנס לשום רשימת עשור, לא כזו שאני ראיתי לפחות. אבל ברשימה שלי, הוא חייב להיות. סרט קטן על שיחה בת כמה ימים בין אחד הסופרים האהובים עליי דיוויד פוסטר וואלאס, לעיתונאי וסופר שמגיע לראיין אותו בסוף מסע הקידום של ספרו המפורסם ביותר, "אינפינט ג'סט". סרט השיחה הגדול של העשור, סרט שכולו עצבים ורגשות חשופים, עם דיאלוגים מבריקים ותצוגת משחק שנשגב מבינתי איך לא הייתה מועמדת לאוסקר, של ג'ייסון סיגל הענק שמנחס לעצמו את כל המניירות הקטנות של דיוויד פוסטר וואלאס. אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים בשנים האחרונות, וסרט שאני אמשיך לראות שוב ושוב.

26.
"האירי"
The Irishman
(מרטין סקורסזה, 2019)

26-theirishman

סליחה. באמת סליחה. לא יכולתי לסגור את רשימת סרטי העשור בלי להכניס את סרטו החדש של גדול הבמאים האמריקאים החיים, מרטין סקורסזה. לא יכולתי לא להכניס אותו לא רק בגלל שמדובר ביצירת מופת בכל המובנים, אלא גם בגלל שמדובר בקלסיקה שתיזכר לדורות. אפוס שנראה כאילו נגנב משנות ה-70 ישר אל שירותי הסטרימינג של נטפליקס. אבל הייתי חייב להכניס אותו גם בגלל שסקורסזה הכין את הסרט במיוחד עבורי, אני שכה מאוהב בז'אנר סרטי הגנגסטרים, בבמאי עצמו, בשחקנים שהוא אסף. לא יכולתי לעמוד בפני שירת הברבור העצומה הזו של במאי שכל כולו קולנוע ואהבת קולנוע. רוברט דה נירו כל-כך טוב שזה כואב. אפוס של אדם אחד, ודרכו של אמריקה כולה בשלושה עשורים שונים.

25.
"סיפור רפאים"
A Ghost Story
(דיוויד לאורי, 2017)

25-ghoststory

כשכתבתי על "סיפור רפאים" אחרי שראיתי אותו לראשונה, כתבתי שהוא נס. נס קולנועי שחייבים לשמר ולהעביר הלאה. אני עדיין עומד מאחורי המילים האלו. סרט שמוכיח שקולנוע לא צריך הרבה כדי להיות גדול. מעט מאוד כסף, שני שחקנים, סדין עם שני חורים וסיפור מבריק וקורע לב. סרט קטן וכל-כך מיוחד שכמעט קשה להאמין שהוא קיים, סרט שאני אמשיך לנצור בליבי לזמן רב.

24.
"אפסטרים קולור"
Upstream Color
(שיין קארות', 2013)

24-upstream-color

שיין קארות' הוא אוטר שמשום מה עוד נשמר בסוד, יוצר קולנוע חד ומבריק שעושה סרטים שמערבבים בהם המון ז'אנרים וסגנונות ותמיד מייצרים חוויה על-חושית מרהיבה. "פריימר", סרטו הראשון של קארות', היה אחד הטייקים החכמים שראיתי אודות מסע בזמן. "אפסטרים קולור" הוא כבר חיה אחרת. סרט על אהבה, על מדע, על יופי בלתי נגמר. יצירת מופת קטנה ונדירה, שעובדת על המון רגשות שונים ומצליחה בכולם. כמו עם "סיפור רפאים", גם הסרט הזה הוא סוג של נס כביר שחייבים לשמר בתודעה של קהל אוהבי הקולנוע, כי זה קולנוע מסוג אחר לגמרי שאסור שיעלם מן העולם.

23.
"מלנכוליה"
Melancholia
(לארס פון טרייר, 2011)

23-Melancholia

התחבטתי המון האם להכניס את הסרט הזו לרשימה הסופית, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהוא חייב להיות בה. אני מאוד אוהב את הסרטים של לארס פון טרייר, אבל בשנים האחרונות הוא מרגיש לי יותר ויותר כמו יוצר שעושה סרטים מרושעים בכוונה וכדי להקשות על הקהל שלו. "מלנכוליה" הוא סרט על עצבות בלתי נגמרת, ועל סוף העולם. והוא מרגיש לי הסרט הכי פחות מרושע של פון טרייר, סרט שבו הבמאי לא רק עושה דווקא, לא מחפש רק את הפרובוקציה, אלא באמת עושה סרט טהור וגדול מהחיים. יכול להיות שזה הסרט הכי טוב של הבמאי, למרות האהבה הגדולה שיש לי ל"דוגוויל". זה הסרט הכי רגיש של פון טרייר, והכי יפה שלו. כואב כמה שהוא יפה.

22.
"היו זמנים באנטוליה"
Once Upon a Time in Anatolia
(נורי בילג'ה צ'יילין, 2011)

22-anatolia

אולי על סרטים אחרים הוא זכה בדקל הזהב ובפרסים גדולים יותר, אבל מבחינתי, בקריירה שהיא כולה סרטים מעולים, "היו זמנים באנטוליה" הוא סרטו הגדול ביותר של נורי בילג'ה צ'יילין, המאסטר הטורקי. מאז שראיתי את הסרט לראשונה, כמה שנים אחרי שיצא לאקרנים, בבית, אני לא מפסיק לדבר עליו ולהמליץ עליו לכולם. סרט חקירה וסרט משטרה שלוקח את הז'אנר והופך אותו על ראשו ומשנה את החוקים. סרט יפהפייה ומהמם שמסתיר בתוכו את כל הרפש והאופל האנושיים. ענק זו לא מילה.

21.
"האיש שנולד מחדש"
The Revenant
(אלחנדרו גונסלס איניאריטו, 2015)

21-therevenant

אלחנדרו גונסלס איניאריטו זכה בשני פרסי אוסקר על הבימוי הטוב ביותר ברצף, ואילו זכיות מוצדקות. "האיש שנולד מחדש", הסרט השני עליו זכה הבמאי המקסיקני המהולל, הוא יצירה מפוארת ומלאת כאב על אדם שמנסה לשרוד תחת התנאים הקשים ביותר, עם צילום עוצר נשימה של עמנואל לובצקי הענק. זה סרט שהוא עשייה קולנועית טהורה וגדולה מהחיים, שכל אספקט טכני בו הוא מופתי ועובד על מנת לעשות קולנוע מפואר ולעצור את נשימת הקהל הרחב. זה סרט שדורש מסך ענק על מנת לנסות ולספוג ממנו כמה שיותר, סרט שאם היה נעשה לפני כמה עשורים היה נחשב היום לקלסיקה. חוויה קולנועית אדירה.

20.
"הגננת"
(נדב לפיד, 2014)

20-haganent

נעשו המון סרטים ישראליים שאהבתי מאוד בעשור הזה. שלושה מהם מככבים ברשימת ה"עוד 30" שלפני הרשימה עצמה. אבל הגדול מכולם, בעיניי, הוא "הגננת" של נדב לפיד. יצירת מופת שעומדת בשורה אחת עם יצירות מופת בינלאומיות אחרות, סרט של במאי ויוצר לא מתפשר ומלא בחוכמה ותעוזה. "הגננת" הוא סרט על אובססיה והגשמה עצמית, הוא סרט עם עבודה גדולה של במאי-צלם-עורך, אבל יותר מהכל, זה סרט יפהפה על מילים. ילד בגן מתגלה כמשורר גאון, והאנשים המבוגרים שהוא פוגש בדרך, יחד עם הגננת שלוקחת אותו תחת כנפיה, מקריאים את המילים האדירות אותן הוא הוגה בטראנסים בקול רם. אין רגע בסרט הזה שמרגיש לא נכון ולא מתאים, וזה סרט שככל שאני רואה אותו יותר פעמים וחושב עליו יותר, כך אני אוהב אותו ומעריך אותו הרבה יותר. יצירה נדירה.

19.
"פרזיטים"
Parasite
(בונג ג'ון-הו, 2019)

19-parasite

ברגע שעלו כתוביות הסיום של היצירה המוטרפת, מטורללת ומבריקה הזו על המסך, ידעתי שאין שום סיכוי שהוא לא נכנס לרשימת סרטי העשור שלי. בונג ג'ון-הו הוא אחד הבמאים שאני הכי אוהב ומעריך בעולם, והיה לו עשור נפלא עם סרטים כמו "רכבת הקרח" ו"אוקג'ה", שניהם יכלו בקלות להיכנס לרשימה הזו ביום אחר. אבל בתוך עשור גדול שכזה, בתוך קריירה ענפה ומרשימה שכזו, "פרזיטים" הוא אולי סרטו הטוב ביותר של גדול במאי דרום-קוריאה, וכנראה הזוכה הראוי ביותר בפרס דקל הזהב בעשור האחרון. מעשייה ממזרית וגאונית על פער המעמדות, שמצליחה להיות גם אפלה, גם מלאה בכעס וכאב, וגם מצחיקה מאוד. איזה סרט.

18.
"היא"
Her
(ספייק ג'ונז, 2013)

18-her

כשראיתי את "היא" בפעם הראשונה אהבתי אותו כל-כך שרציתי שהוא יהיה רק שלי. רציתי להכניס אותו לכיס ולהוציא אותו כשקשה לי ולהתנחם בו. זה אחד הסרטים הכי יפים שנעשו בעשור הזה על אהבה, ואחת הביקורות המושחזות ביותר על קדמה וטכנולוגיה והמקום בו אנו נמצאים מול הטכנולוגיה והקדמה. ספייק ג'ונז כתב תסריט רגיש ונפלא שגם זיכה אותו באחד האוסקרים המוצדקים של העשור, ועטף אותו באימג'ים יפים וצבעוניות עדינה. חואקין פיניקס מאופק כמו שמעולם לא היה בסרט הזה, ונותן תפקיד אדיר. הקול של סקרלט ג'והנסון מכשף. סרט מהפנט שאני עדיין אוהב בצורה בלתי רגילה.

17.
"לה לה לנד" (דמיאן שאזל, 2016) / "וויפלאש" (דמיאן שאזל, 2014)
La La Land \ Whiplash

17-lalaland-whiplash

ב-2014 עולם הקולנוע רעד עם כניסתו לבמה של דמיאן שאזל, אולי הבמאי הצעיר הכי חשוב שהתגלה בעשור האחרון. זה יוצר שהגיע לעולם הקולנוע כשהוא כבר מוכן ובשל ויודע מה הוא רוצה לעשות ומה השפה הקולנועית שלו. בשני סרטיו המפורסמים, הוא עסק במוזיקה, בכוח וברגש של המוזיקה. "וויפלאש" הוא סרט על מתופף צעיר שמנסה להיות הכי טוב שהוא יכול להיות ופוגש במורה אכזרי, עם עשייה קינטית, עריכה מטורפת ותצוגות משחק ענקיות. "לה לה לנד" הוא המיוזיקל המודרני הטוב ביותר של העשור, סרט מקסים, יפה, מרגש וצבעוני על פסנתרן ושחקנית שמתאהבים על רקע לוס-אנג'לס שהופכת לבמת תיאטרון אחת גדולה, עם שירים נפלאים ומדבקים. שניהם ביחד הם סרטים נהדרים בעיניי שאני חוזר וצופה בהם, כל אחד ממקומו ובדרכו. רק בא לי שדמיאן שאזל ימשיך לעשות סרטים נהדרים כאלו ולגרום לליבי להתמלא.

16.
"בירדמן"
Birdman
(אלחנדרו גונסלס איניאריטו, 2014)

16-birdman

"בירדמן", למרות שזכה באיזה מיליון פרסי אוסקר וכשיצא קיבל אהבה מקיר לקיר, מרגיש לי שבחמש שנים האחרונות הוא קצת נעלם מהשיח הכללי. אני כאן כדי להגיד שמדובר באחת היציאות המבריקות של העשור הזה, סרט שנכון שהוא מתחכם, שנכון שהוא רוצה שכולם יסתכלו עליו ויגידו כמה הוא יפה וחכם ומגניב. אבל זה סרט שהוא באמת יפה, שהוא באמת חכם והוא באמת מגניב. העבודה המשותפת של איניאריטו ועמנואל לובצקי היא משמיים, והדרך בה הם התעקשו בעזרת טריקים מחוכמים ועריכה מבריקה לתת לסרט הרגשה של טייק אחד היא אחת מהרעיונות הגאוניים של העשור, שלא נופל על הפרצוף בגלל שזה רעיון שלא מרגיש שנעשה בכוח רק על מנת שידברו עליו, אלא מרגיש מתאים לסרט ולסיפור. סרט מלא בהברקות ועשייה קולנועית נפלאה, ותצוגות משחק אדירות, בעיקר של מייקל קיטון, שמתפוצץ על המשחק בתפקיד חייו.

מחשבה אחת על “סיכום העשור: סרטי העשור של תרבות רעה – חלק 1

  1. פינגבאק: סיכום העשור: סרטי העשור של תרבות רעה – חלק 2 – תרבות רעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s