סיכום שנת 2019: סרטי השנה של תרבות רעה

2019 סוגרת את שעריה ויחד איתה את שערי העשור השני של המאה ה-21. את רשימת סרטי העשור (בה תמצאו כמה סרטים שגם מככבים ברשימת סרטי השנה), כבר פרסמתי. עכשיו הגיע הזמן לסיכום שלפתע מרגיש קטן מדי, מצומצם מדי. ראיתי הרבה סרטים שאהבתי השנה. במשך השנה שמרתי לעצמי בטלפון רשימה של כל הסרטים שאהבתי, כהכנה לקראת הרשימה הזו. זו הפעם הראשונה שהשתמשתי בשיטה הזו, והיא עבדה בגלל שלא הייתי צריך לחזור אחורה ולנסות ולהיזכר ולשחזר אילו סרטים אהבתי בשנה החולפת, אבל היא גם לא ממש עבדה כי נוצרה רשימה ארוכה וסבוכה של המון סרטים שלטעמי ראויים להיות ברשימה הזו. כן, אני לא מתבייש להגיד את זה, אהבתי המון המון סרטים ב-2019. אולי חלק מהסיבה שאהבתי כמות כזו של סרטים היא בגלל שהשנה החלטתי לא ללכת לראות סרטים בקולנוע שלא נראה לי שאוהב. ככה או ככה, משימת הצמצום לעשירייה הייתה לא פשוטה. אני חושב שאני מרגיש די שלם עם עשרת הסרטים שבחרתי כסרטי השנה, למרות שמאוד חבל לי שלא משנה כמה ניסיתי, לא הספקתי לראות שני סרטים שיש סיכוי שהיו יוצרים עוד יותר בלגן ומתברגים בעשירייה הזו – "רצח כתוב היטב" ו"דיוקן של נערה עולה באש". שתי החרטות הקולנועיות הכי גדולות שלי השנה, ללא ספק.

בכל מקרה, חדל קשקשת, הנה עשרת הסרטים שהכי הכי אהבתי בשנת 2019:

10. 
ג'וקר
Joker
טוד פיליפס

10-joker

כמה כבר דובר על הסרט הזה. כמה חקרו אותו, היללו אותו, הורידו אותו, קטלגו אותו. חשבתי המון אם להכניס אותו לעשירייה שלי, הרגשתי שבחודשיים שעברו מאז שצפיתי בו, נהייתי קצת קר אליו. אבל החוויה הפיזית והנפשית שהוא העביר אותי בעת הצפייה, תחושת הטראנס שהייתה לי גם הרבה אחרי שיצאתי מאולם הקולנוע, היא בלתי ניתנת להסבר במילים פשוטות. טוד פיליפס עבד על כולם ואמר שהוא עושה סרט אוריג'ין לאחד הנבלים המבריקים והמרתקים בהיסטוריה של הקומיקס, אבל בעצם יצר דרמה פסיכולוגית מוטרפת על נפש של אדם שבור ואבוד. יותר מהכל, זה סרט עצוב מאוד. ואני לא חושב שההופעה הבלתי אפשרית של חואקין פיניקס בכלל ראויה למילים ארציות.

9.
שהאזאם
Shazam
דיוויד פ. סנדברג

9-shazam

לא חואקין פיניקס בעוד הופעה נדירה ולא הסרט הכי גדול והכי היסטורי של השנה הצליחו לנצח את "שהאזאם" בתור סרט הקומיקס האהוב עליי ביותר לשנת 2019. אני כבר אבדתי תקווה ביקום הקולנועי של די.סי אחרי "ליגת הצדק", אבל "אקווהמן" היה סרט הרפתקאות כיפי ברמות ואז הגיע הסרט הזה. סרט שכל הדי.אן.איי שלו הוא סרט קומיקס כיפי ברמות שאפשר לחזור ולראות שוב ושוב, וזה בהחלט מה שעשיתי. ראיתי אותו כבר שלוש פעמים ואני מתכנן לקנות את הבלו ריי שלו ולראות אותו עוד עשרות פעמים. בידור חכם וקליל שלא מתיימר להיות משהו שהוא לא, מצחיק ברמות וסיפור שפשוט עובד. כיף כיף כיף. הכי הרבה כיף שהיה לי בקולנוע השנה.

8.
חורשות את הלילה
Booksmart
אוליביה וויילד

8-booksmart

הקומדיה הכי טובה של השנה. סרט הנעורים הכי טוב של השנה. תגלית נפלאה של במאית רגישה שמבינה קומדיה ודרמה אנושית ואיך לשלב ביניהם ולשחק איתם. הופעות משחק נפלאות של כל המעורבים. קומדיית נעורים שהיא כבר בדרך להפוך לקלסיקה על איך חיו נערים באמריקה בשנת 2019. מעולה.

7.
מידסומר
Midsommar
ארי אסטר

7-midsommar

"מידסומר" התגנב לפתע אל מסכי הקולנוע והפך להיות אחד מהסרטים המדוברים ביותר של השנה, והסרט שיש לו את המנייה הבטוחה ביותר להפוך לסרט קאלט מהשנה הנוכחית. יצירה מוטרפת, יפהפייה, סימבולית ואכזרית שאני גם לא מדמיין את עצמי רואה שוב וגם לא יכול כבר לחכות לצפייה נוספת בו. אשכרה לא מהעולם הזה, וארי אסטר הוא ללא ספק מהבמאים המבטיחים, המוכשרים והממזריים ביותר שפועלים כרגע.

6.
אנחנו
Us
ג'ורדן פיל

6-us

אני לא חושב שאי-פעם הייתי בכזה מיעוט. מאוד אהבתי את "תברח", סרט הביכורים של ג'ורדן פיל שהפך לתופעה ואפילו זכה באוסקר על התסריט המקורי. אבל גם הרגשתי שהוא קצת אוברייטד. אני, לעומת כולם אני מניח, חושב ש"אנחנו", סרטו השני של פיל, הוא סרט הרבה יותר שלם, חכם, מורכב וכן, טוב, מ"תברח". איזו חווית אימה קולנועית מוטרפת ומטרידה, סרט ענק ואפל עם אמירה חברתית נוקבת ותסריט מבריק שלא נותן לקהל רגע של אוויר. הסרט הכי מפחיד שראיתי מזה זמן רב, ביי פאר. ולופיטה ניונגו האדירה, שנותנת שתי תצוגות משחק שונות לגמרי שאחת מהן היא הדמות האנושית הכי מפחידה שראיתי בסרט מאז בוב מ"טווין פיקס". אדיר.

אני רוצה להגיד משהו לפני שממשיכים. כל הסרטים בחמישייה הפותחת הם יצירות מופת בעיניי. המיקום שלהם הוא שרירותי ולא קריטי, אבל חייבים לדרג. אם היינו חיים בעולם מושלם, כל אחד מהם היה במקום הראשון ואני שומר לעצמי את הזכות לעדכן את הפוסט הזה בכל רגע נתון ולשנות את המיקומים (זכות שאני מעולם לא אממש, אבל בסדר). תודה על ההמתנה:

5.
"המועדפת"
The Favourite
יורגוס לנתימוס

11-thefavourite

אני לא מצליח להפסיק לדבר על הסרט הזה כבר שנה. הסרט שמכניס בעיניי את יורגוס לנתימוס באופן רשמי לליגה של הגדולים עם יצירת מופת שעשתה את דרכה עד למקום גבוה במיוחד ברשימת סרטי העשור שלי. מטורף, גאוני, מסוגנן וטוב כל-כך שזה כואב. אוליביה קולמן, אמה סטון ורייצ'ל ווייז מרהיבות ברמת אחרת. איזה סרט.

4.
"האירי"
The Irishman
מרטין סקורסזה

26-theirishman

כל-כך קשה לראות את יצירת המופת העל-זמנית והכל-כך מיוחדת הזו של מרטין סקורסזה רק במקום הרביעי, אבל, שאלו יהיו הבעיות שלנו.
סרט אדיר בעיניי שהוא מפגן כוח של גדול הבמאים האמריקאים בעולם כרגע, שמאגד לשירת הברבור שלו צוות שחקנים לא מהעולם הזה ושלוש וחצי שעות של טור דה פורס קולנועי. סרט על זקנה, על המאפיה, על משפחה, על מלחמה, היסטוריה והמקום שלנו בה ואמריקה. כל ההיסטוריה של אמריקה המודרנית מנקודת מבט של איש אחד והמסע האישי שלו בה.

3.
"סיפור נישואים"
Marriage Story
נואה באומבך

3-marriagestory

לא בכיתי ככה בשום סרט שראיתי השנה. שום סרט לא ריסק אותי לרסיסים ומילא אותו בכל-כך הרבה רגשות מנוגדים כמו הסרט הזה. "סיפור נישואים" הוא סרט שעוסק ברגש ברמה אחרת של דיוק. בניית הדמויות והסיפור ובחירת המילים המדוקדקות שכל אחת אומרת היא מרהיבה, והסרט הזה הוא עוד הוכחה ניצחת כי אף-אחד לא כותב אנשים וסיטואציות אנושיות מורכבות כמו נואה באומבך. אני רוצה שהסרט הזה יזכה בכל האוסקרים כי אני לא רואה קטגוריה שהוא לא ראוי לה, אבל מעבר לתסריט המושלם והשובר לבבות שלו, אני בעיקר חייב לדבר על אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון, שנתנו בסרט הזה כל אחד את הופעת חייו. סרט שנראה שלא יעזוב אותי אף-פעם. ביקורת

2.
"פרזיטים"
Parasite
בונג ג'ון-הו

19-parasite

כבר שנים שאני צורח שבונג ג'ון-הו הוא אחד מהקולנוענים הגדולים שפועלים כרגע, והנה השנה הוא הנחית עלינו את יצירת המופת הכי גדולה שלו, סרט שאין בו דבר אחד לא טוב, סרט מושלם, קולנוע טוטאלי לגמרי. "פרזיטים" הוא סרט מבריק ומטורלל עם תסריט גאוני ועבודת מצלמה שומטת לסתות, סרט בועט וייחודי שעצם קיומו הוא ברמת הנס. בכל שנה אחרת הוא היה סרט השנה בלי תחרות, ואני בטוח שזה סרט שעוד ידובר עליו רבות. יא אללה, איזו יצירת מופת גדולה, ואיזה כיף שאני קיים כדי לראות במאי כמו בונג ג'ון-הו פועל ומתקדם ומשתכלל מסרט לסרט.

1.
"היו זמנים בהוליווד"
Once Upon a Time in Hollywood
קוונטין טרנטינו

10-hollywood

ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי לברוח מזה. "היו זמנים בהוליווד" הוא פשוט הסרט שהכי אהבתי השנה. זה הסרט שיותר מכל סרט אחר אני אקח איתי הלאה ודרכו אזכר באיזו שנה מטורפת והזויה זו הייתה. זה סרט שצוהריים אחד, אחרי שכבר ראיתי אותו והיו לי דברים אחרים הרבה יותר דחופים לעשות, ברחתי לקניון לראות אותו שוב, כי פשוט הייתי חייב. זה הסרט שהחזיר לי את האמונה בקוונטין טרנטינו, שבאמת חשבתי שגמרתי אתו אחרי "שמונת השנואים". אבל פתאום כשהוא מניח את האגו והמניירות בצד, הוא לא מחפש לעשות שואו ולהראות שהוא הכי גדול, הוא מייצר יצירה קולנועית נדירה, יפה, פשוטה, נקייה, אוורירית, טהורה כמעט. הוא מסתכל אחורה, על התקופה בו הוא גדל, על האירועים ההיסטוריים שעצבו אותו בתור ילד ואת אמריקה כולה בה הוא התחנך והפך להיות יוצר הקולנוע שהוא, על הגיבורים שהוא העריץ. הוא ייצר סרט רפלקסיבי יפהפייה ועל הדרך יצאה לו גם מעשייה רגישה על הוליווד וגיבוריה הנשכחים בקצה עשור גורלי אחד, ועל גבול תחילתו של עשור גורלי אחר. זה הסרט שגרם לי לשפוך הכי הרבה מילים השנה, עם לא רק ביקורת, אלא גם ניתוח ארוך שמתיימר לרדת לסוף דעתו של טרנטינו ולחשוף את הסודות והכוחות שהניעו את הבמאי הענק והבעייתי הזה ליצור את סרטו הרגיש והאישי ביותר, סרטו הטוב ביותר מזה עשור, ואחד משלושת הסרטים הכי גדולים בקריירה שלו. "היו זמנים בהוליווד" דיבר אליי באופן כה אישי ועבד עליי בכל-כך הרבה רמות, יותר מכל סרט אחר השנה, שאין לי שום ברירה אלא להניח אותו במקום הראשון בגאווה ולשאת בתוצאות. ביקורת | ניתוח

ועכשיו רק נקווה ש-2020 תעמוד בציפיות. שנה טובה.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s